עסקים וקנאת רבים
שלישי, 2 במרץ, 2010מסוף שנת 2008 ועד אמצע שנת 2009 אחד הנושאים החמים של לא מעט שיחות סלון היה “כיצד מרגישים עשירי העולם והארץ, שהונם התכווץ מאז כדי מחציתו?”
ובכן, כנראה לא רע. מחקרים שונים חוזרים ומאשרים כי בכל הקשור לעושר, הכל יחסי. אנו מעדיפים להשתכר מעט, אבל יותר מאחרים, מאשר הרבה – אבל פחות מהם. האמת המדעית הנחשפת במחקרים היא פשוטה: אנו מוטרדים מההשוואה החברתית של מעמדנו יותר מאשר מהעושר שלנו בערכו המוחלט.
ובכלל, מתברר כי בכל הקשור לקנאה, כולנו, גם העשירים ביותר, מקנאים באלה שדומים לנו – בני אותו מין, מעמד וקורות חיים. ולכן, גם בלי שנידרש לשאלה אם המשבר הכלכלי העולמי תודלק בקנאתם של אנשי הקהילה הפיננסית בחבריהם העשירים מהם, ברור כי הנפילה הגורפת של כולם היא מקור לא אכזב לנחמה – כשכולם נפגעים, ההשוואה נוחה יותר.
אך מה עם מי שנדחקו מרשימת “500 העשירים” בשל חוסר מזל או הגינות, כלומר, פחות או יותר כולנו? לאלה לא נותרו אלא הקנאה והשמחה לאיד כעוגנים של יציבות רגשית במהומה הכלכלית המתרחשת סביבם. הקנאה היא תחושה עמוקה שאנו מרגישים כלפי מישהו שהוא בעליו של דבר שאנו משתוקקים לו – עושר, יופי או קידום בעבודה. זו מידה רעה שרק מעטים יכולים להימנע ממנה ומעטים אף יותר מוכנים להודות בה. בגרסה השכיחה ביותר של הכחשת הקנאה אנו מייחסים לאחר זכייה לא הוגנת במה שהיינו מאחלים לעצמנו.
שני כלכלנים אנגלים – דניאל זיזו ואנדרו אוסוולד – נרתמו לאתגר המדעי של כימות ממדיה האפלים של נפשנו. השניים תיכננו ניסוי המבוסס על משחק בכסף אמיתי, שבו יכלו המשתתפים לפגוע בנכסיהם של המשתתפים האחרים, אבל רק במחיר אובדן חלקי של כספם שלהם.
בשלב הראשון של הניסוי חולק לכל אחד מהמשתתפים סכום כסף שווה והוא הורשה להמר בנסיון להגדיל את הונו. לאחר מכן, כמו בחיים, איפשרו החוקרים לחלק מחברי הקבוצה להמר על סכומים גבוהים יותר ואת חלקם זיכו אפילו ב”מתנות” מזומן אקראיות. כל הנבדקים היו מודעים להיקף נכסיהם המצטבר של חבריהם לקבוצה.
בשלב השני של הניסוי איפשרו החוקרים למשתתפים לפגוע בערך נכסיהם של אחרים בקבוצה, אך לשלם על כך באובדן חלק מנכסיהם שלהם (החוקרים בחנו את השפעתו של שינוי הקנס על התנהגות המשתתפים). בשלב הרגיש הזה של “השחתת הערך” הקפידו החוקרים על אנונימיות מוחלטת.
תוצאת הניסוי היא אינדיקציה מטלטלת לפניו של עולם שבו יכולה הקנאה להשתולל ללא אילוצים חברתיים: למרות המחיר המוחשי ששילמו מי שביקשו להשמיד את נכסיהם של אחרים, בחרו 62% ממשתתפי הניסוי לעשות זאת (וכך התאדו להם 48.7% מסך הנכסים המשחק).
הזעזוע הגדול נגרם לחוקרים כאשר בדקו את הקשר שבין הרצון לפגוע בנכסי האחר ובין הקנס הכרוך בכך. הקשר היה רופף ביותר! כלומר, גם כאשר עלה המחיר שהמשתתפים היו אמורים לשלם על השמדת רווחיהם של אחרים (עד רבע מנכסיהם שלהם), שיעורם של אלה שנמנעו מהשתתפות בחגיגת ההרס (גם העצמי) לא השתנה.
במעבדה קטנה זו של החיים גילו עוד חוקרים כי מי שלא הצליחו במשחק פגעו במיוחד בשחקנים שלדעתם לא היו ראויים לרווחים שעשו – אלה שזכו ב”מתנה” מהחוקרים. התברר גם כי קיים מתאם גבוה בין עושר לשיעור הפגיעה. רוב המשתתפים, בייחוד אלה שלא הצליחו, פגעו בעשירים שתפסו כלא ראויים לעושרם מכיוון שזה נפל לידיהם הודות למזל. החוקרים ערכו כמה כמה וריאציות של הניסוי. בכולן נמצא קשר הדוק בין העושר ובין מי שנפגע הכי הרבה.
חוקרים יפנים דיווחו לאחרונה על ניסוי שבו ביקשו מהנבדקים לדמיין את עצמם מול דמויות שעוררו את קנאתם. סריקת מוחם איתרה פעילות בחלקים הקשורים עם חוויית הכאב הפיסי, וזו עמדה ביחס ישר לרמות הקנאה המדווחות. יותר קנאה – יותר כאב. מנגד, כאשר קיבלו המשתתפים הזדמנות לדמיין את נפילתם של מושאי הקנאה שלהם, הופעלו במוחם אותם חלקים הנוהגים לתגמל אותנו בעונג. מי שקינאו בעוצמה בחלק הראשון של הניסוי היו גם אלה שהתגלתה יותר פעילות בחלק זה של מוחם כשדימיינו את מפלתם של מושאי הקנאה.
אם תהיתם כמה אתם מקנאים, תוכלו לבחון זאת בקלות באמצעות עוצמת השמחה לאיד שאתם מרגישים כשהאחרים נופלים.